Ma'asseroth
Daf 14b
רִבִּי חַגַּיי שָׁאַל לַחֲבֵרַיָּא מַהוּ אָהֵן פָּטוּר דְּתַנִּינָן הָכָא אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם אוֹכֵל עֲרַאי בַּשָּׂדֶה וְהוּא פָטוּר. אָמַר לוֹן וָכָא אֲתִינָן מַתְנִיתִין מִשׁוּם אוֹכֵל עֲרַאי בַּשָּׂדֶה וְהוּא פָטוּר אֶלָּא מִשּׁוּם הֶבְקֵר שֶׁכֵּן אִם הִכְנִיסוֹ לַבַּיִת פָּטוּר. דְּתַנֵּי מָצָא 14b כַלְכָּלָה מְחוּפָּה בֶּעָלִין אֲסוּרָה מִשּׁוּם גֶּזֶל וְחַייֶבֶת בְּמַעְשְׂרוֹת. אֲסוּרָה מִשּׁוּם גֶּזֶל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵימָנִין. וְחַייָבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁעַד עַכְשָׁיו דַּעַת בְּעָלִים עָלֶיהָ. עַד הֵיכָן. עַד כְּדֵי שֶׁיָּכוֹל לִתְרוֹם מִן הַמּוּבְקָר. לֹא הָיָה יָכוֹל לִתְרוֹם מִן הַמּוּבְקָר עוֹשֶׂה אוֹתָהּ דָּמִים וְאוֹכְלָהּ.
Traduction
R. Hagaï demanda à ses compagnons: à quel cas se rapporte la dispense dont parle la Mishna (§ 4)? C’est, fut-il répondu, au cas où l’on en mangerait passagèrement au champ qu’il y a dispense. Est-ce possible, leur dit-il, qu’il y ait un enseignement s’exprimant ainsi? La dispense a lieu évidemment en raison d’un abandon préalable; puisqu’il est dit: lorsqu’on a rentré ces produits dans la maison, ils sont dispensés des droits (ce qui ne peut avoir lieu qu’à la suite d’un abandon). Or, on a enseigné (93)Tossefta sur le présent traité, ch. 2.: Lorsqu’on a trouvé un panier de fruits recouvert de feuilles, il n’est pas permis d’y toucher sous peine de vol, et les produits sont soumis à la dîme. Ce serait un vol d’en prendre, puisque les fruits sont accompagnés d’un signe distinctif posé par le maître; et ils sont soumis à la dîme, puisqu’en posant ce signe, le maître a indiqué qu’il n’en détournait pas la pensée et ne les abandonnait pas. Jusqu’à quel moment sa pensée sur les fruits reste-t-elle intacte? (et les fruits sont-ils en son pouvoir)? Jusqu’à ce que les fruits soient arrivés à un tel état de maturité que l’on puisse prélever l’oblation sacerdotale de l’abandon pour les libérer (94)''La dîme est due si l'abandon a eu lieu après la maturité; une fois le temps d'oblation passé et le maître ne venant pas, l'abandon sera complet.''. S’il n’y a plus de quoi prélever l’oblation de l’abandon (qu’ils sont pourris ou gâtés), on en estime la valeur pour la rendre au propriétaire); et, après le rachat, on les mange.
Pnei Moshe non traduit
מהו אהן פטור דתנינן הכא. מאיזה טעם הוא האי ופטור דתנינן הכא במתני' באוכל אחת אחת והשיבו לו משום אוכל עראי בשדה שהוא פטור:
וכה אתינן מיתני משום אוכל עראי. והכא אתא לאשמעינן להא וכי עד כאן לא שמענו זה דאוכל עראי בשדה ופטור עד שהוא מגיע לביתו כדתנן בפ''ק:
אלא משום הבקר. היינו טעמא הכא דהבע''ב מסתמא הוא מפקיר להדבר מועט כזה ואינו מקפיד על כך ושכן אפי' אם הכניסו לבית אח''כ פטור דהפקר פטור ממעשר:
דתני. בתוספתא פ''ב מצא כלכלה מחופה בעלין אסורה משום גזל וכו' כדמפרש טעמא:
אסורה משום גזל משום דבר שיש בו סימן. דאין הבעלים מתייאשין ממנה שהרי יכולין ליתן סימן להמוצאה שהוא מחופה בעלין:
וחייבת במעשרות. לפי שעד עכשיו דעת בעלים עליה שאינו מפקיר אותה שהוא אומר יש לי ליתן סימן להמוצא אותה:
עד היכן עד כדי שיכול לתרום מן המובקר. בתמיה כלו' דמתמה עלה דאי אמרת אסורה משום גזל ומאי האי דקאמר וחייבת במעשרות הרי אינו רשאי לאכול הימנה ועד היכן הוא ממתין להתחייב בה בתרומה ומעשרות וכי עד שיודע לו שהפקירוה הבעלי' ומותר לאכול ממנה ויכול הוא להפריש תרומ' מן המופקר הא אם הפקירה א''כ פטורה מתרומה ומעשרות והרי לא יכול לתרום מן המופקר:
לא היה וכו'. כלומר דכך הוא עושה דהואיל אם ימתין אין כאן תרומה ומעשרות בלאו הכי. ואם יאכל אחר שיפריש הרי אסורה משום גזל אלא כיצד הוא עושה אם רוצה לאכול ממנה:
עושה אותה דמים ואוכלה. מפריש הדמים מה שהיא שוה שאם יבואו הבעלים ויתנו סימן ישלם להם הדמים ועכשיו יכול הוא לתקן התרומה ומעשרות ואוכלה ובתוספתא מסיים בהדיא כיצד הוא עושה עושה אותה דמים ומייתי לה לראיה להא דלעיל דשמעינן מיהת דאף אם הכניסם לבית אם הוא דבר הפקר אין כאן מעשרות:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי דָּמִים מַהוּ שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּמִקַּח. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהַבְּעָלִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ לֹא נִטְבְּלָה. רִבִּי מָנָא בָּעֵי הֲגַע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה נְתוּנָה בְּפִיו. לֹא כְמָאוּס הוּא יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירָהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא אוֹכֵל טֵבֵל לְמַפְרֵיעוֹ הָדָא אָֽמְרָה דָּמִים כְּמִקַּח הֵן.
Traduction
R. Yona demanda: est-ce que les produits ainsi estimés deviennent soumis à la dîme, à l’égal d’une vente, ou bien ne le seront-ils pas, puisque le nouveau propriétaire en remettra d’autres en échange de ceux qu’il a trouvés? C’est une vente, remarqua R. Mena; car il peut arriver que l’on ait mis déjà ce fruit dans la bouche; or, dans cet état impropre, il serait impossible de le rendre; si donc cela dépendait de la restitution, ne se trouverait-il pas que par voie rétroactive on aurait mangé un fruit non libéré? Cela prouve qu’une valeur échangée est soumise à la dîme, étant considérée comme objet vendu.
Pnei Moshe non traduit
דמים מהו שיטבלו במקח. הא דקי''ל מקח קובע למעשר אם דווקא שמשך את הפירות דאז נקנה המקח בכל מקום או בנתינת דמים בלבד נקנה לענין קביעות מעשר או דנימא מאחר שהבעלים מוציאין אותן הדמים קודם שימשוך הלוקח לא נטבלו הפירות למעשרות ועד שימשוך אותן:
ר' מנא בעי. על זה דמספקא ליה אם הדמים קובעין למעשר או עד שימשוך כל הפירות דהגע עצמך שנטל אחת מהן והיתה נתונה בפיו לטעום מהן אם טובים הן וכי לא כמאוס הוא יכול הוא להחזירה מפיו בתמיה הלא ודאי אוכלה ואם אומר את כן דכל זמן שלא משך את כולן לא נקנו לו והרי אותה האחת שאוכלה משך אותה והיא מתחייבת במעשר ועכשיו אינו יכול לתקנה שהשאר לא נקנו לו וא''כ לא נמצא זה אוכל טבל למפרעו דאי אפשר לתקן אותה אלא ודאי הדא אמרה דמים כמקח הן לענין קביעות למעשר אע''פ שלא משך את כולן וממילא אפי' נתן לאחת מהן בפיו יכול הוא להפריש אח''כ עליה כלומר דאם מתקן את השאר לא אכל טבל למפרע:
Ma'asseroth
Daf 15a
מְּצָאָהּ כַּלְכָּלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָרוֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק אָסוּר לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי וּמְתַקְּנָהּ דְּמַאי. בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לַבָּתִּים מוּתָּר לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי וּמְתַקְּנָהּ וַדַּאי. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מְתַקְּנָהּ דְּמַאי. מַכְנִיסָהּ לַבָּיִת מְתַקְּנָהּ וַדַּאי. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי דְּמַאי מַהוּ שֶׁיִּטְבּוֹל לְוַדַּאי. אִם אוֹמֵר 15a אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת מַקְדִּים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק צָרִיךְ לְהַתְנוֹת וְלוֹמַר אִם מֵאוֹתָהּ שֶּׁמַּכְנִיסִים לַשּׁוּק הִיא מַה שֶׁעָשִׂיתִי עָשׂוּי. וְאִם לָאו לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם. שֶׁלֹּא תְּהֵא מֵאוֹתָהּ שֶׁמַּכְנִיסִין לַבָּתִּים וְנִמְצֵאת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר טְבוּלָה לִתְרוּמָה גְדוֹלָה. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה בַשָּׂדֶה מְתַקְּנָהּ דְּמַאי. מַכְנִיסָהּ לַבָּיִת מְתַקְּנָהּ וַודַּאי. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מֵאוֹתָהּ שֶׁמַּכְנִיסִין לַבַּיִת הִיא וְנִמְצֵאת תְּרוּמָה גְדוֹלָה טְבוּלָה לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה בְּקוֹרֵא שֵׁם עַל מַעְשְׂרוֹתָיו.
Traduction
Lorsqu’on a trouvé un panier de fruits, si c’est dans une localité où la majeure partie des fruits est transportée au marché pour y être vendue (c’est là leur achèvement), il est interdit d’en manger même passagèrement sans prélever la dîme, et on la libère comme un fruit douteux (dont l’oblation a du être prélevée); si c’est dans une localité où l’on transporte la majeure partie des produits à la maison, ils n’ont pas encore passé à l’état définitif; il sera permis d’en manger un peu passagèrement, et il faudra ensuite les libérer comme soumis avec certitude, y compris le devoir de l’oblation. Si l’on transporte par moitiés, l’une au marché, l’autre à la maison, il faudra au dehors libérer ces fruits comme douteux (ce n’est pas dû avec certitude, car ces fruits peuvent faire partie de ceux que l’on rentrera à la maison et qui, au dehors, ne sont pas encore soumis); puis, en entrant à la maison, il faudra les libérer comme fruits soumis avec certitude (dans l’hypothèse qu’ils font partie de ceux que l’on conserve à la maison et dont l’état obligatoire ne commence que là). R. Yona demanda: Est-ce que la dîme d’oblation prélevée pour le doute entraîne forcément le devoir de prélever la dîme avec certitude pour libérer le tout, en entrant à la maison (au même titre qu’en cas de certitude, le prélèvement de l’oblation entraîne le devoir de payer les autres dîmes)? —Certes non, fut-il répondu; sans quoi, l’oblation étant prélevée seulement à la maison, on ne respecterait pas l’ordre rigoureux des redevances (en prélevant d’avance les dîmes au champ). R. Yossé bar R. Aboun, ou R. Yohanan au nom de R. Simon b. Yoçadaq, dit qu’il faudra établir la condition suivante: si ces fruits font partie de ceux que l’on transporte au marché (par conséquent entièrement prêts), mon opération devra compter; au cas contraire, elle sera nulle; et il résultera de cette formule de condition qu’elle ne pourra pas avoir fait partie de ceux que l’on importe à la maison, et par suite, l’oblation de la dîme ne sera pas inaffranchie par rapport à la grande oblation prélevée seulement dans la maison. Si l’on transporte par moitié, est-il dit, il faudra au dehors libérer ces fruits comme douteux; puis, en entrant à la maison, il faudra les libérer comme fruits soumis avec certitude. Mais, n’y a-t-il pas à craindre qu’ils font partie de ceux que l’on transportera au marché, et, dès lors, ne se trouverait-il pas que la grande oblation qui sera prélevée dans la maison comprendrait une part de dîme d’oblation (ce qui serait illégal) (95)''Le texte ne répond rien; il sous-entend qu'en arrivant à la ville, on formulera la même condition à l'inverse.''. Selon R. Mamia, on obvie à ces divers inconvénients en désignant la dîme par le nom (et en prélevant réellement plus tard).
Pnei Moshe non traduit
מצא כלכלה מלאה פירות. וספק אם הן מעושרין או לאו ולהאי ברייתא דלעיל דקתני אסורה משום גזל מיירי הכא שאין בה סימן אבל ספק הוא אם נודע להבעלים ונתיאשו או לא:
במקום שהרוב מכניסין פירותיהן למכור בשוק אסור לאכול ממנה עראי דחיישינן שמא הכניסן בתחילה להבית והוקבעו למעשר וכדאמרינן בריש פרק דלעיל ואחר שהביאן למכור בשוק נאבדו ממנו ולפיכך נמי אין מתקנה אלא דמאי דספק אם עישרן הבעה''ב או לאו:
במקום שרוב מכניסין לבתים. תלינן דעד שלא הכניסה לבית נאבדה ולא הוקבעו למעשר לפיכך מותר לאכול ממנה עראי ומתקנה ודאי דמסתמא אינם מעושרין:
מחצה על מחצה. ספק הוא אם הוא מאותן המכניסין לשוק או מאותן המכניסין לבתים לפיכך מתקנה דמאי ואין לו לאכול ממנה עראי עד שיתקן דמאי:
מכניסה לבית מתקנה וודאי. קס''ד דה''ק אחר שתיקן אותה דמאי בשדה מכניסה לבית ומתקנה ודאי מפני שעכשיו הוקבעו בבית והיינו דבעי ר' יונה דמאי מהו שיטבול לודאי כלומר אי אמרינן דאחר שתיקנה דמאי נטבלו וצריך לחזור ולתקן ודאי וקאמר הש''ס דלא היא דאם אומר את כן לא נמצאת מקדים המעשר ראשון לתרומה גדולה שהרי דין דמאי אין מפרישין ממנה תרומה גדולה אלא מעשר ראשון כדי להפריש תרומת מעשר וליתן לכהן ודין ודאי צריך להפריש גם התרומה גדולה ואם אתה אומר שלאחר שתיקן דמאי יכניסה לביתו ויתקן ודאי נמצאת מקדים ואסור לכתחילה להקדים מעשר ראשון לתרומה גדולה אלא דה''ק אם מכניסה לבית בתחילה מתקנה ודאי:
ר' יוסי בר' בון וכו'. ארישא קאי במקום שהרוב מכניסין לשוק מתקנה דמאי וקאמר דצריך להתנות ולומר אם הוא מאותן שמכניסין לשוק מה שעשיתי עשוי ואם לאו לא עשיתי כלום שלא תהא וכו' כלומר משום דס''ל דחיישינן למיעוטא ואפשר שהוא מאותן שמכניסין לבתים ומן הדין הוא שצריך לתקן ודאי ולהפריש גם התרומה גדולה ועכשיו שאין מתקנה אלא דמאי ותרומת מעשר בלבד הוא שמפריש ליתן להכהן נמצאת תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה שלא הופרש ממנה התרומה גדולה א''נ י''ל דר' יוסי בר' בון נמי אסיפא קאי מחצה על מחצה וכו' ובא לתרץ הקושיא לא נמצאת מקדים משום דמפרש דבשדה הוא מתקנה דמאי ומכניסה לבית ומתקנה ודאי כדמסיק וה''ק הא דפרכת לא נמצאת מקדים לאו קושיא היא דהא בלאו הכי ע''כ צריך הוא להתנות כשמתקנה דמאי ולומר אם מאותן שמכניסין לשוק הוא וכו' דאי לא תימא הכי חיישינן שלא תהא מאותן שמכניסין לבתים והדין הוא שצריך לתקן ודאי ועכשיו כשמתקן דמאי נמצאת תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה לפיכך צריך הוא להתנות כדאמרן וה''ק מחצה על מחצה בשדה הוא מתקנה דמאי ומכניסה לבית ומתקנה ודאי וא''כ לא מקדים הוא המעשר ראשון לתרומה גדולה שהרי הוא אומר ואם לאו לא עשיתי כלוס ולפי פי' זה צריך להגיה בהקושיא וחש לומר וכו' וכצ''ל וחש לומר שמא מאותן שמכניסין לשוק הוא ונמצאת תרומה גדולה טבולה לתרומת מעשר. כלומר דהשתא פריך איפכא דהיאך אתה אומר דכשמתקנה דמאי על תנאי הוא דמתקן ולפיכך מכניסה לבית ומתקנה ודאי ומה שתיקן דמאי בתחילה לאו כלום הוא הא נמי איכא למיחש איפכא דשמא מאותן שמכניסין לשוק הוא והדין בזה שצריך לתקן דמאי ומפריש תרומת מעשר מכולה ליתן להכהן וכשמתקן עכשיו ודאי ומפריש בתחילה התרומה גדולה והרי יש בה החלק מתרומת מעשר שהי' צריך להפריש מהכל ומאותה תרומה גדולה אינו מפריש ונמצאת תרומה גדולה טבולה היא לתרומת מעשר שיש בה:
א''ר מתנייה בקורא שם על מעשרותיו. כלומר הא לאו קושיא היא דבקורא שם לכל המעשרות מיורי דהא אין כאן חשש אלא לקריאת שם של התרומת מעשר שבה שהרי בלאו הכי נותן התרומה גדולה להכהן וא''כ קורא הוא שם גם לתרומת מעשר שבחלק התרומה גדולה דשמא הוא מאותן שמכניסין לשוק כדקאמרת ונותנה לכהן:
עַד כְּדוֹן דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ גוֹרֶן אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גוֹרֶן מַפְרִישִׁין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְדוֹלָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי מָצָא פֵּירוֹת מְמוּרָחִין בַּשָּׂדֵה מְכוּנָּסִין אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. מְפוּזָרִין מוּתָּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה. שֶׁאֵי אֶפְשַׁר לְגוֹרֶן שֶׁתֵּיעָקֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִתְרְמָה.
Traduction
– On sait jusqu’à présent comment il faut agir pour ces divers fruits que l’on ne met pas en grange (pour eux, il n’y a pas ce signe distinctif de l’achèvement); mais, pour les produits que l’on met en grange, on prélèvera avec les dîmes l’oblation de la dîme (en raison du doute précité), non la grande oblation sacerdotale. C’est ainsi que l’on a enseigné: lorsqu’au champ on trouve des fruits étendus à la terre, s’ils sont réunis l’un près de l’autre, il est interdit d’en prendre sous peine de vol; s’ils sont dispersés, on peut en prendre sans que ce soit un vol; mais dans l’un et l’autre cas, la dîme est due, non la grande oblation, car il n’est pas admissible qu’on les ait enlevés du grenier avant le prélèvement de l’oblation.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון דבר שאין לו גורן. כלומר והא דאמרינן כשמתקנה ודאי צריך להפריש גם התרומה גדולה לא אמרן אלא בדבר שאין לו גורן שאין עושין ממנו גורן ואיכא חששא דאפשר שלא הופרש ממנה התרומה גדולה וצריך לתקן הכל אבל דבר שיש לו גורן לא חיישינן לתרומה גדולה כדמייתי להאי ברייתא שא''א לגורן שתיעקר אא''כ נתרמה ממנו תרומה גדולה דמסתמא הכל מקדימין להפריש תרומה גדולה בעוד שהתבואה בגורן ובחזקת שהופרש ממנה תרומה גדולה היא וא''צ להפריש מה שניתן להכהן אלא תרומת מעשר בלבד:
כהדא דתני. בתוספתא שם:
ממורחין. דכשהן מכונסין מסתמא הבעה''ב הניחן שם לדעת ואסורין משום גזל וכשהן מפוזרין אינו מקפיד עליהן ומותרות משום גזל:
בין כך ובין כך חייבין במעשרות. דלא תלינן להמפוזרין שהפקירם ובמכונסין עושה אותן דמים כדלעיל:
מעשרות מהיכן ניטלות. משום דתני גבי תרומה א''א לגורן שתיעקר אלא א''כ נתרמה והלכך בעי ומצות המעשרות מהיכן ניטלות הן לכתחילה מן הבית או אף מן השדה אם הפרישן אחר שנתרמה תרומה גדולה ואינו ממתין עד שיכניסן להבית:
מַעְשְׂרוֹת מֵהֵיכָן נִיטָּלוֹת מִן הַבַּיִת אוֹ מִן הַשָּׂדֶה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוֹרָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת אֲפִילוּ בוֹ בַיּוֹם הִכְנִיסָן הֲרֵי אֵלּוּ בְחֶזְקַת מְתוּקָּנִים. וְאֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא נִטְרְפָה דַעְתּוֹ שָׁעָה אַחַת. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה תִּפְתָּר שֶׁמֵּת מִתּוֹךְ יִישׁוּב. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא עִישּׂוּר אֶחָד שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוּד נָתוּן לַעֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף שֶׁיְּזַכֶּה בוֹ לַעֲנִיִים. הָדָא אָֽמְרָה מִן הַבַּיִת. רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא מִי שֶׁהָיוּ פֵירוֹתָיו בִּמְגוֹרָה וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי הָדָא אָמַר מִן הַבַּיִת. רִבִי אַבָּא מָרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא מִן הַבַּיִת זוֹ חַלָּה. הָדָא אָֽמְרָה מִן הַשָּׂדֶה.
Traduction
D’où prendra-t-on la dîme? Sera-ce de la maison (en les rentrant), ou des fruits au champ (en tas)? On peut savoir la réponse à cette question de ce qui suit (96)Babli, Pessahim 9a.: Lorsqu’un compagnon instruit meurt et laisse un grenier plein de fruits, fussent-ils emmagasinés ce jour même, ils bénéficient de la présomption qu’ils sont libérés des divers droits (sans quoi il l‘eût dit). Peut-être en réalité voulait-il prévenir, et il n’a pas eu le temps (donc, on peut rédimer au champ). Il est possible, dit R. Aboun b. Hiya, qu’il soit mort avec calme, dans la plénitude de ses sens (on n’en peut donc rien conclure). Selon R. Hanania au nom de R. Pinhas, on déduit la réponse à faire de ce qu’il est dit (97)(Maasser Sheni 5, 9).: Lorsque les fruits sont éloignés, on dira p. ex. la dîme que je mesurerai plus tard sera considérée comme remise dès à présent entre les mains d’aqiba b. Joseph, qui l’acquerra pour les pauvres dont il est le trésorier. Cela prouve donc que l’on prélèvera la dîme à la maison. R. Hiya b. Aba déduisit la réponse de la Mishna suivante (98)(Terumot 4, 2).: ''Si quelqu’un ayant ses fruits dans le grenier en donne un saa au lévite et un au pauvre, etc., il peut ensuite les manger''; cela prouve aussi qu’on prélève les dîmes dans la maison. Selon R. Aba Mare, au contraire, on peut prouver de ce qu’il est dit: ''La Halla sera prise à la maison'', que la dîme sera prélevée au champ.
Pnei Moshe non traduit
נישמעינה מן הדא. ברייתא חבר שהוא נאמן על המעשרות שמת והניח מגורה וכו' הרי אלו בחזקת מתוקנים דחזקה שאין החבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ומדקתני מגורה והוא אוצר וסתם אוצר בתוך הבית עושין אותו ש''מ דמצות מעשרות מן הבית הן:
ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. על הברייתא פריך דקתני אפי' בו ביום וניחוש שמא נטרפה דעתו קודם שמת ולא תיקנה ומשני ר' בון תיפתר שמת מתוך יישוב הדעת:
שמע לה מן הכא. דמצות הפרש מעשרות מן הבית דתנינן לקמן בפ''ה דמעשר שני גבי מעשה בר''ג וזקנים שהיו באים בספינה אמר ר''ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע וכו' ואם המצוה לכתחלה להפריש המעשרות בשדה לא היה ר''ג מעכב מלתקנן בתחילה הדא אמרה מן הבית עיקר מצות הפרשת שאר מעשרות:
שמע לה מן הכא. דמצותן מן הבית ממה דתנינן לעיל בפ''ד דתרומות מי שהיו פירותיו במגורה וכו' ומגורה בבית הוא:
ר' אבא מרי שמע לה מן הכא. דמצות הפרשתן גם מן השדה דהא תנינן בפ''ה דמעשר שני גבי ווידוי מעשר בערתי הקודש מן הבית זה מעשר שני וכו' כלומר הקדש קאי על מעשר שני ונטע רבעי שנקראו קדש נתתיו ללוי וכו' מן הבית זו חלה דהיא ניטלת מן העיסה בתוך הבית הדא אמרה דהפרשת שאר המעשרות מצותן מן השדה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source